מרכז הסייבר של Deloitte - הפתרונות שלנו

האופן שבו אנו מייצרים וצורכים מוצרים נמצא במוקד הדיון הציבורי מזה זמן מה, והתגבר משמעותית בשנה האחרונה על רקע תהליכים גלובליים כגון מגיפת הקורונה שהביאה איתה שינויים בדפוסי הצריכה, או ועידת האקלים המשמעותית שהתקיימה בנובמבר 2021.

בין הנושאים שנידונו שם ארוכות, הוא השאלה של מחיר הפעולות המקומיות בהקשר הגלובלי, והצורך לאמוד נכון את ההשפעות של מוצרי צריכה שאופיים גלובלי, או גלובלי למחצה. אך מה זה אומר? 

כולנו שמענו, כנראה, את המונח "טביעת רגל פחמנית", המתאר את המחיר הסביבתי של פעולותינו (המוצרים שאנו צורכים והתהליכים שאנו מנהלים בחיינו), במונחים של פליטות פחמן (או ליתר דיוק, גזי חממה). המונח נשען על מושג חשוב אחר – עלויות חיצוניות – שמתייחס למחירים הסמויים והעקיפים של מוצרים, תהליכים ועסקאות, אשר מושתים, בין היתר, על הסביבה והחברה. 

החשיבות הגדולה באמידתן של ההשפעות החיצוניות של פעילות הארגונים העסקיים, היא בכדי שאלה יוכלו לתמחר אותם נכונה; שהרי אם הארגונים לא מכירים בעלויות שונות של פעילותם, הם גם לא מתמחרים אותן, ולפיכך אף אחד לא משלם עליהן לכאורה. כאשר מדובר בפגיעה בסביבה הטבעית שלנו, את תג המחיר הסופי משלמים בסופו של דבר כלל מחזיקי העניין והציבור, ובהחלט גם הארגונים עצמם (דרך התממשות סיכונים פיזיים או פיננסיים וסיכוני טרנספורמציה). 

לפיכך, מטבע הדברים על ארגונים עסקיים לשאוף שטביעת הרגל הפחמנית שלהם תהא נמוכה ככל הניתן (ואפילו מאופסת), בכדי לייצר כמה שפחות השפעה שלילית עבור הסביבה והקהילות החיות בה, ובעצם לנתק את ההשפעות החיצוניות השליליות (למשל, פליטות גזי-חממה) מתהליכי הייצור והצריכה   (1).

חשיבות המדידה, אם כך, ברורה. אך שאלה לא פחות חשובה היא כיצד מודדים השפעה כה מורכבת כגון פליטות גזי חממה. ובכן, השיטה המקובלת והידועה מכולן, היא על-ידי התייחסות לשלושה מכלולי השפעה, כפי שהגדיר אותם ה-GHG Protocol:

כמובן שיש צורך להגדיר "גבולות גזרה" בכדי לדווח על מקורות ההשפעה שבשליטתו של הארגון, וכן בכדי להמנע מדיווחים חופפים, אך מעצם הפילוח לשלושת המכלולים ניתן להבין כי חלק גדול מההשפעות הארגוניות מרוכז דווקא במכלול השלישי, זה שמשקף את השלבים המוקדמים ביותר בייצור (כריית המשאבים, למשל) והמאוחרים ביותר (הפיכתם של המוצרים לפסולות) ושבהן טמונות וודאי עלויות חיצוניות גבוהות.

כמה גבוהות? ובכן, כפי שמתברר, גבוהות מכפי שנהוג לשער. למעשה, נתונים מהעולם מראים כי בממוצע, היחס בין מכלול 1 ו-2 (קרי, ההשפעה הישירה והעקיפה של צריכת אנרגיה), ובין מכלול 3 (שלל הפליטות העקיפות שנובעות מתהליך הייצור), עומד על פי 11.4. קרי – מכלול 3 מהווה בממוצע, ברמה הגלובלית, פי 11.42 ממכלול 1 ו-2 גם יחד.

בכדי להמחיש מה נכלל בפועל במכלול 3 הרחב והמקיף, ניתן להתבונן בתרשים מטה (על-סמך זה של ה-GHG Protocol) שמיטיב לתאר את רכיבי שלושת מכלולי ההשפעה – ניתן לומר כי למעשה, מירב ההשפעה הסביבתית של רב התעשייה הגלובלית, טמון דווקא במכלול השלישי:

כפי שניתן להניח, למגזרים שונים במשק מבנה שונה של סיווג פליטות לאורך שלושת המכלולים, כתלות באופי פעילותם – חברות יצרניות שונות מהותית מחברות שיווק, וחברות שפועלות ברמה הלוקאלית שונות מהותית מחברות גלובליות, וכמובן שגם אופי המוצרים (קרי, חומרי הגלם שלהם) משנה באופן אימננטי את אופי הפליטות מהם.

כך למשל, נתונים גלובליים מראים כי בממוצע, היחס בין מכלול 1 ו-2 למכלול 3 במגזר השיווק והסחר עומד על  (3)17.53, בעוד היחס הזה במגזר התעשייה הכבדה עומד על 7.9 בלבד (4). כמובן שאין זה מפליא – לתעשייה הכבדה יש תצרוכת דלקים משמעותית, ובהתאם היא מדווחת על פליטות רחבות היקף במכלול הראשון והשני (שכולל פליטות ישירות, כזכור), בעוד שהשפעותיה במעלה ובמורד שרשרת הערך נמוכות יותר, בעיקר אם נלקחת בחשבון אספקה שהא לוקאלית בעיקרה (למשל, חברה פטרו-כימית שמייצרת ומוכרת בשוק מקומי). לעומתה, לחברה המשווקת מוצרים בתעשיית האופנה, ללא תהליך ייצור ישיר בבעלותה, ועם פעילות שיווק מחוץ למדינת האם בה היא פועלת, שרשרת ערך ארוכה למדי בעלת השפעות עקיפות עצומות, אך עם השפעות ישירות (קרי, צריכת אנרגיה) קטנות עד זניחות. 

המשמעות היא, שבעוד שחברות רבות בוחרות לדווח על פליטות גזי החממה שלהן, בין אם במנגנוני הדיווח המוכרים והרשמיים (למשל, מנגנון דיווח הפליטות הוולונטרי הישראלי (5)) ואם כחלק מכתיבת דוחות אחריות תאגידית (6), הרי שבחלק מהמקרים, הדיווח שלהן מכסה פחות מ-10% מסך הפליטות האמיתי שלהן (7). כך למשל, בדוגמא מעלה של מגזר השיווק והסחר, דיווח של מכלול 1 ו-2 מכסה כ-5.5% מסך הפליטות של מגזר זה. 5.5% בלבד. בהתחשב בכך שברב מנגנוני הדיווח, דיווח על פליטות במכלול 3 הוא לא יותר מאקט וולונטרי, הרי שאנו מפספסים נתח בלתי נתפס של עלויות חיצוניות שאינן מופנמות על-ידי שום מערכת כלכלית.

בהתבסס על נתוני פליטות בישראל, עבור מגזר הסחר והשיווק באופן ספציפי, לפי אותו מפתח-יחס שנמצא בעולם עבור מגזרים דומים, נגלה כי בעוד מגזר זה דיווח על כ-630,500 טון פליטות גזי-חממה בשנת  (8)2019 (מכלולים 1 ו-2 בלבד), בפועל, היקף הפליטות האמיתי של הסקטור בישראל לבדה מוערך בלא פחות מ-11,682,000 טון פליטות גזי חממה, אשר לא מדווחות במלואן. באופן דומה, עבור התעשייה הכבדה בישראל אשר דיווחה בשנת 2019 על סך כולל של כ-8,000,000 טון פליטות גזי חממה (9), הוספה של רכיבי מכלול 3 לתחשיב, מעלה את היקף הפליטות המוערך של מגזר זה בישראל ללא פחות מכ-71,800,00 טון פליטות גזי חממה בשנה (10)

כמה זה בעצם 11,000,000 טון פליטות פחמן?

11,000,000 טון פליטות פחמן שוות ל: 

Source: EPA GHG Equivalencies Calculator

בעוד שחלק גדול מן הפליטות האלה יתקיים מחוץ לגבולותיה של ישראל כטבעם של תהליכי החצנת ייצור וזיהום שמתרחשים בכל רחבי העולם (11), השפעות פליטות פחמן משקפות מטבען תהליכים סביבתיים גולבליים ולכן לא ניתן לפטור התייחסות אליהן כשהן מחוץ לגבולות גאוגרפיים של פעילות (12). נושא זה של הפנמת זיהום (במקום החצנת זיהום), דובר גם הוא רבות במהלך הדיונים ב-COP26, בעיקר סביב הצהרות לאומיות להפחתת פליטות, מבלי לכלול בהתייחסות סוגיות של דפוסי צריכה, שבמדינות מפותחות נשענים יותר ויותר על שרשראות ערך מיובאות.

קיימות בבסיסו הוא מונח שמבקש לייצר המשכיות, של תהליכים ומערכות. אם נתייחס למשמעות זו בהשאלה לפעולות שאנו עושים בכדי לוודא קיימות של המערכות שאנו מייצרים, הרי שחשוב מאד לוודא שגם מנגנוני הפעולה שלנו מקיימים. במובן זה, אם נמדוד אימפקט של רכיב שכמעט ואין לו אימפקט, הרי שלאורך זמן נתקשה למצוא את ההצדקה להמשיך ולמדוד אותו. וככל שארגונים מבקשים להפחית בפועל את היקף הפליטות שלהם, יוטב להם להתבונן על מלואו של מערך הפליטות ולבחון היכן המשקל האמיתי של ההשפעה הסביבתית שלהן, בכדי שבהמשך, יוכלו לנסח אסטרטגיות מותאמות – ובעיקר מוצלחות! 

1בשנים האחרונות אף התפתח מושג משלים – טביעת יד פחמנית, שמשקף תועלות סביבתיות שארגונים יכולים להשיג בזכות סיוע לאחרים להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלהם.
2 ראו: נתונים מתוך דיווחים של ה-CDP לשנת 2020
3 אגרגציה של נתונים לפי ה-MSCI, UNPRI ו-S&P Global
4 ראו הערה 3 למקור
5 ראו: סיכום דיווח פליטות גזי חממה מחברות וארגונים לשנת 2019 באתר המשרד להגנ"ס 
6 למשל, דיווח פליטות על-סמך ה-GRI מחייב התייחסות למכלול 1 ו-2 בלבד, ומכלול 3 כרשות
7 בהתייחס למפתח היחס לפי מקור בהערה 2
8 כפי שעולה ממנגנון דיווח הפליטות הוולונטרי לשנת 2019, ראו: 
9 לפי יחס של 1:17.53 בין מכלול 3 ובין מכלול 1+2, כמצוין לפי נתוני הערה 3
10 לפי יחס של 1:7.9 בין מכלול 3 ומכלול 1+2, כמצוין לפי נתוני הערה 
11 ראו מאמר עדכני בנושא: https://bit.ly/34ndn88
12 ולכן חשוב לזכור גם להתייחס למיקור-חוץ בתהליכי ייצור, נושא שפעמים רבות מושמט מדיווחים בשל היעדר שליטה ישירה